פס"ד בדיני קניין ומעמדם של יוצרים ומפיצים

מסגרות משקפיים מצוירות בעבודת יד, הנושאות את שם המותג " Ronit Furst", עומדות במרכזו של סכסוך, המעורר שאלות חשובות בתחום דיני הקניין ומעמדם של יוצרים ומפיצים.

המסגרות המצוירות מתאפיינות בצבעוניות עליזה, חלקן עם נקודות ופרחים, יצירי רוחה של המעצבת רונית פירסט, שאף העניקה למותג את שמה.

על פי הנטען, זייפו הנתבעים את המסגרות ומכרו אותן לחנויות בארצות הברית, ללא ידיעתה של התובעת, כאשר הם גורפים את הרווחים לכיסם. 

הנתבעים מצידם מעלים, כי התביעה נועדה לכסות על התנהגותה הדורסנית של התובעת, שהפרה את הסכם להפצת המסגרות שכרתה עמם וגרמה להם נזקים כספיים כבדים, תוך פגיעה בשמם הטוב.

בסופו של יום התברר, כי הנתבעים אכן הפיצו מסגרות מזוייפות בארצות הברית ולא חדלו ממעשיהם, אלא לאחר שננקטו נגדם הליכי ביזיון בית המשפט, תוך שהם מסתירים מהתובעת את היקף המכירות והרווחים שהפיקו מכך.

רקע עובדתי

א. ההתקשרות בין הצדדים

התובעת מייצרת ומפיצה בישראל ובחו"ל מסגרות משקפיים צבעוניות, הנושאות את שם המותג  "Ronit Furst" (להלן: " רונית פירסט").

הנתבעים הינם בני זוג יהודים, תושבי העיר ניו-יורק, אשר שימשו כסוכני מכירות ומשווקים בלעדיים של התובעת בארה"ב, בשנים 2005 ו-2006.

בין התובעת לבין הנתבעים נכרת ביום 1.10.04 הסכם, לפיו הוסכם כי הנתבעים ישמשו כמפיצים בלעדיים של המסגרות בארצות הברית, בתקופה שמיום 1.12.04 ועד ליום 31.12.05 (להלן: "הסכם ההפצה"). בסעיף 4 להסכם ההפצה נקבע, כי הנתבעים מתחייבים לרכוש מהתובעת במהלך תקופה זו, כמות מינימלית של 2,600 מסגרות. בסעיף 5 להסכם ההפצה הצהירו הצדדים, כי בכוונתם להמשיך את ההתקשרות העסקית ביניהם, אף לאחר שנת 2005.

חרף העובדה שהנתבעים שימשו כסוכני מכירות ומשווקים של התובעת, בהסכם ההפצה הוגדרה התובעת כ"יצרן" ((producer, מסגרות המשקפיים הוגדרו כ"מוצר" (product) והנתבעים הוגדרו כ"רוכש" (buyer). הסיבה לשימוש במונחים המצביעים על יחסי יצרן - רוכש, ולא על יחסי יצרן - מפיץ, לא הובהרה.

ב"הואיל" הראשון והשני להסכם נאמר, כי היצרן מייצר מסגרות משקפיים מצוירות ביד, הנושאות את השם "רונית פירסט",  וברצונו להעניק  זכות הפצה בלעדית של המוצר בארה"ב:

"Whereas the producer produces hand painted frames for glasses of any kind ... under the trade name RONIT FURST (henceforth: The Product)"

" Whereas the producer wishes to export the product and sell it in the U.S.A, and for that purpose is prepared to grant sole distribution rights for the U.S.A only"

בסעיף 5 להסכם ההפצה נקבע, כי אם יחליט היצרן למנות מפיץ אחר, מסיבות שאינן תלויות בנתבעים, לאחר ינואר 2006, יהיה עליו לרכוש את כל מלאי המסגרות (באיכות טובה) שיהיו בחזקת הנתבעים, עוד לפני סיום ההתקשרות עמם. כמו כן, ניתנה לנתבעים זכות סירוב ראשונה, לפני שיערך הסכם עם מפיץ אחר בארה"ב.

בין הצדדים לא נחתם הסכם הפצה חדש לשנת 2006, אך הצדדים האריכו בהתנהגותם את ההסכם והמשיכו לפעול על פיו גם בשנת 2006.

ב. סיום ההתקשרות

בסמוך לסוף שנת 2006 הודיע מר אהוד ביברינג,  מנהל התובעת ובעלה של גב' רונית פירסט (להלן: "ביברינג") לנתבעים, כי בכוונת התובעת למסור את זכויות ההפצה והשיווק בארה"ב לידי מפיץ אחר.

לגבי נסיבות סיום ההתקשרות חלוקות הדעות.